ההיסטוריה של פלוריאנופוליס

ההיסטוריה של האי סנטה קטרינה מתחילה הרבה לפני פלוריאנופוליס. היכרות איתה הופכת את הטיול למעניין יותר: היא נמצאת בחופים, במבצרים, בכפרים ואפילו בשם העיר.

לפני האירופים

לפי ויקיפדיה, שרידים ארכיאולוגיים מצביעים על התיישבות של עמי הסמבקי (תלי צדפים) מסביבות 4800 לפנה“ס. כשהאירופים הגיעו במאה ה-16, האי היה מיושב בידי הקריז’ו (Carijó), שעסקו בחקלאות, דיג ולקט. הגילופים בסלע באי קמפצ’י וב-Santinho הם עקבות של העבר ההוא.

Nossa Senhora do Desterro

ההתיישבות הקבועה החלה עם הבנדיירנטה (חלוץ גבול) פרנסיסקו דיאס ולהו (Francisco Dias Velho), שייסד את היישוב Nossa Senhora do Desterro בשנת 1673, במקום שבו נמצאת היום Praça XV. ב-1726 הוא הפך לעיירה (vila).

מבצרים ואזוריים

מ-1737 נכבש האי בידי הצבא. הבריגדיר ז’וזה דה סילבה פאיש, שמונה ב-1739 למושל הראשון של הקפטניה של סנטה קטרינה, תכנן את המבצרים של המפרץ הצפוני. באמצע המאה ה-18 הגיעו לאי אלפי מהגרים אזוריים והביאו איתם אדריכלות, אמונה, דיג, תחרת פקעות וסיפורי מכשפות. ראו התרבות האזורית.

בירה ושם חדש

דסטרו הפכה לבירת מחוז סנטה קטרינה ב-1823. אחרי המהפכה הפדרליסטית, ב-1894, שינה המושל הרסיליו לוז את שם העיר לפלוריאנופוליס לכבוד הנשיא פלוריאנו פיישוטו. ויקיפדיה מציינת שהבחירה לא מצאה חן בעיני חלק מהאוכלוסייה, שהתנגדה לממשלו.

המאה ה-20: הגשר והאי המודרני

ב-1926 חיבר גשר הרסיליו לוז את האי ליבשת. בהמשך הגיעו כביש BR-101, גשרי קולומבו סאלס (1975) ופדרו איבו קמפוס (1991), האוניברסיטה הפדרלית בשכונת Trindade ומרכז טכנולוגיה חזק.

אי הקסם

הכינוי מגיע מהאגדות על מכשפות ויצורים דמיוניים במסורת האזורית, שתיעד פרנקלין קסקאס.